שער חשמלי

שער חשמלי

שער חשמלי של מפעל ניזוק ואת עבודת התיקון הטיל מנהל הייצור של יצרנית השער, על שני בעלי מקצוע שהועסקו על ידי יצרנית זאת. אחד מהם הוא המנוח שהמערערים באותו ערעור הם יורשיו. השער שמשקלו 800-700 ק"ג פורק לשם תיקונו והושען, כשבסיסי על קרקע, על גדר סמוכה, כך נמצא משך כחמש שעות וחצי. משב רוח חזק ביותר ופתאומי גרם לנפילת השער על המנוח ולמותו. דובר ברוח במהירות המסווגת כ"סער עז" שסימניה על היבשה הם שהיא גורמת נזקים קלים לבניינים והיא פחותה בעוצמתה מרוח המסווגת כ"סופה" שבה נגרמים נזקים ניכרים לבניינים. בית המשפט המחוזי קבע כי הגורם לתאונה היה הרוח העזה. בית המשפט גרס כי מדובר ב"מקרה טבעי בלתי רגיל" במובן סעיף 46(1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע את תוצאותיו..." אף בזהירות סבירה, ולפיכך דחה את התביעה. מכאן הערעורים.

א.

1.
לכאורה נראה כי בתביעה המבוססת על עוולת הרשלנות, החלת ההגנה של "מקרה טבעי בלתי רגיל" בסעיף 46(1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מיותרת. קשה לראות כיצד ניתן לייחס לנתבע אשם בעוולה המבוססת על מבחני צפיות, במקרה שבו אדם סביר לא יכול היה לראות את הנזק מראש ולא היה אפשר למנוע את תוצאותיו אף בזהירות סבירה.

2.
במקרה דנן, אם אכן מדובר במשב רוח בעוצמה כה רבה "שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע את תוצאותיו" אף בזהירות סבירה, הרי שקשה לראות כיצד ניתן לייחס למשיבים אחריות ברשלנות לגרם מותו של המנוח. מאידך גיסא, אילו היה במעשה רשלני שאת תוצאותיו ניתן היה לחזות מראש ולהימנע מהתוצאה הטראגית, לא היה מקום להחלת ההגנה הקבועה בסעיף 46(1) לפקודה 789) א-ג).

ב.

1.
כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת זהירות מצד נתבע לבין נזק, תיבחנה חובתו ויכולתו של המזיק לצפות את תוצאות התנהגותו. כשעולה טענה כי נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של אירוע טבע חריג בעוצמתו, תשמש כאבן הבוחן לקבלת הטענה מידת ה"חריגות" של אותו אירוע, דהיינו אם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו. מידת הנדירות של תופעת טבע שעל אדם לצפות נגזרת משיקולים משפטיים באשר לגבול האחריות הרצוי.

2.
לצורך בחינת נדירותה של תופעת טבע ניתן, על דרך היקש, לעשות שימוש במבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין מקרה טבעי "בלתי רגיל". ההנחה היא, שאם הגורם לתאונה הוא מקרה טבעי "בלתי רגיל", אדם סביר לא יכול לראותו מראש, ואף בזהירות סבירה לא ניתן היה למונעו.

3.
במקרה דנן, משב הרוח שהביא להפלת השער אמנם היה בלתי שכיח, אולם הוא לא היה כה נדיר עד שאדם סביר לא יכול היה לצפותו מראש ולמנוע את תוצאותיו. דובר "סער עז" ולא ב"סופה". אך גם לגבי "סופה" לא היה יסוד לקבוע שאין לצפותה, ללא ראיה לגבי נדירותה. באין כל סטטיסטיקות בכגון דא לפני בית המשפט אין לכלול את מהירות הרוח ביום המקרה במסגרת תופעת טבע בלתי צפויה.

ג.

צפיות אינה צריכה להיות של כל פרטי עלילות הנזק, ודי אם באופן כללי נזק זה ניתן היה לצפייה. המזיק אינו צריך לצפות את פרטי ההתרחשויות. ראייתו אינה צריכה להיות מדוייקת וחדה. די לו שצריך הוא לראות את ההתרחשות בקווים הכלליים. מספיק לו שרואה הוא או שצריך לראות את יסודות ההתרחשות ועיקריה.

במקרה דנן, האחראים להנחת השער על הגדר בצורה שבה הונח צריכים היו לצפות שטמון בכך סיכון; שעל פי צורת הנחתו צפוי כי אם יופל עליו כוח כלשהו, על-ידי פגיעה פיזית או על-ידי רוח חזקה, עלול הוא ליפול, ונוכח משקלו הרב לפגוע בצורה חמורה בנמצאים לידו. מאחר ששערים אינם מתעופפים או נופלים מעצמם, עומדת למערערים
ההנחה שרק עקב רשלנות בהנחת השער קרתה התאונה. די היה באמצעים פשוטים קלים יחסית כדי למנוע את הסיכון בהשענת השער על הגדר, בין על-ידי הנחתו על הקרקע ובין על-ידי קשירתו.